אני זוכרת את עצמי כילדה בת 10 "הבל הבלים הכל הבל" ציטט באוזני סבא אברהם עליו השלום את קהלת. בעצמותי הרכות הרגשתי שיש בעולם הזה הרבה מעבר לגלוי. חיפשתיו וביקשתיו מאז ומתמיד. החיים שלי הם מהלך אינסופי של תודעה הולכת ונפקחת, מסירה שכבות של אבק, עיוורון, התפקחות וגילוי חדש של ידע ושל עיוורן שנחשף. זהו מהלך של עצב, כאב וגם תענוג וצמיחה, של גילוי הנסתר, העמקה וירידה אל שורש הדבר וצמיחה מעלה, מהלך של תיקון מידות, מבט כן שהופך להיות עם חמלה כלפי וכלפי הזולת. כמה יופי יש בדרך הזו.

מזה שנים שאני לומדת, מתרגלת ומנחה בקהילת תשומת הלב, קהילה בינלאומית עם המורה תיך נאת האן, נזיר ויטאנמי, אבי המיינדפולנס המערבי, משורר, אקטיבסט ואיש מעשה מעורר פליאה. אני לומדת ומתרגלת חסידות דרך תלמידים ורבנים של הרבי מלובביץ שהוא עצמו נשען על אילנות עצומים כמו הבעש"ט, האר"י ועוד. החיבור של החסידות והבודהיזם הוא חיבור משלים מעצים ומצמח עבורי. כאן אעלה טקסטים והרהורים על המפגש שלי עם האור המרפא של חיי.