דין פליטים | 2018
פרפורמנס תיעודי פואטי, ארוע משנה תודעה- בבניין נטוש ברחוב הנביאים מתרחש משפט שדה.
העדים- אמנים אריתראים, סודנים וישראלים, אקטיביסטים חברתיים, רבנים ופעילות חברתיות.
שירה, תיאטרון, תנועה, מוסיקה.
פסטיבל 360 מעלות- תיאטרון במרחב. 2018 , ירושלים
קונספט, בימוי ופרפורמנס:
אפרת בן-יהודה לוין
הפקה:
דפנה נווה
אמניות, רבנים, אקטיביסטים:
אליעז כהן, אפרת נחמה, קארינה לינצקי, סרנאי דורי, יאיר להמן, שאנן סטריט, הרב תמר ניר, מיקיילה היילה, סמואל אלישיך, גילי רהט ועוד.
צילום:
מקסים דינשטיין
 |  |  |  |
|---|---|---|---|
 |  |  |  |
 |  |
פואטרי סלאם
של אנשים עם צרכים מיוחדים| 2018
הקליפ הופק בתמיכת "בזכות" - המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות
במשך חצי שנה הגעתי לפגישות של קבוצת הסינגור. השתתפתי בשיחות, שאלתי שאלות- על זוגיות, על חיים בדיור קהילתי, על עבודה וקשרים במשפחה, על חלומות. קבלתי תשובות, לא פעם הגרון נחנק, הדמעות ירדו, לפעמים התפוצצנו מצחוק, לפעמים התרגשנו מגודל השעה, מהכנות, מהאומץ, מהתום שהפציעו.
מתוך השיחות והראיונות שערכתי כתבתי וביימתי שני שירי פואטרי סלאם, שירה ביקורתית ומתריסה על יחס החברה "הנורמאלית" אל אנשים בעלי צרכים מיוחדים.
ארגון "בזכות" והחברה למתנסים פתחו את הקבוצה לסינגור עצמי עם אנשים בעלי צרכים מיוחדים ואחכ ערכו כנס בנושא- שני השירים עלו בכנס וביו טיוב.
הנחייה, תחקיר, כתיבת שירה ובימוי:
אפרת בן-יהודה לוין
ניהול וליווי:
צביה שפירו-וייסברג
שחקניות:
שימרית קרויטו, נעה ברק
הקליפ הופק בתמיכת "בזכות" - המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות
נשמה אחת גדולה| 2009-2017
תיאטרון אקטיביסטי- פיוטי.
ההצגה מבוססת על חומרים תיעודיים מעולמן של שש נשים ירושלמיות, חרדיות, דתיות, חילוניות המתמודדות עם קושי ואתגר- הפרעה נפשית שלהן או של בן משפחה, לקות שמיעה, שכול של ילד או טיפול בבן משפחה בעל נכות.
השחקניות הן מנחות במרכז לעזרה עצמית, ירושלים. בהצגה המודר והמושתק הופך גלוי ומדובר.
נשמה אחת גדולה עלתה עשרות פעמים ברחבי הארץ בפני מאות צופים וצופות, חוקרים, רופאים , תלמידים לעבודה סוציאלית ועוד.
על ההצגה נכתב מאמר מחקרי למודל הצלחה בפרוייקט חברתי ע"י הג'וינט ישראל.
הנחייה, מחזה ובימוי:
אפרת בן-יהודה לוין
הנחייה בקו:
סבינה שוסטרמן, עובדת סוציאלית ומנהלת המרכז לעזרה עצמית
שחקנית יוצרות:
סימון אליצור, רחל בן-שלמה, ריקי גהן, דינה כהן, בלה וולף, שרה אברהמי
הקליפ הופק בתמיכת ברית ההתארגנויות לעזרה עצמית ירושלים, המחלקה לעבודה קהילתית ומשאבי קהילה, עיריית ירושלים, משרד הרווחה, מדינת ישראל.
בימוי וצילום וידאו: יובל בן-יהודה
ספר האורחים
"אחת ההצגות המרגשות ביותר שראיתי. מתפעלת מאוד מהאומץ, הכנות והכשרון."
רותי גומבו
פסיכולוגית קלינית
"לנשמות הגדולות! אתן האור של כולנו, אנא הפיצו והגדילו את האור, כולנו זקוקים לעוד אור. הייתן נפלאות, ברודווי קטן עליכן ... הקב"ה יתן לנו הרבה כוח להפיץ את האור שלכן, גדולות וענקיות"
טובה ליפקין
עו"ד
"...ההצגה שווה 1000 מילים, ריגשתן אותי עד דמעות, בהצלחה"."
ניבה שפט
מנהלת מחוז דרום
"...מאוד התרגשתי מההצגה, מהחשיפה ובתור אחת שמנהלת קבוצה לעזרה עצמית אני יודעת כמה החשיפה הזאת חשובה."
רוחמה גרמן
(ק' לנפגעות גילוי עריות)
"ישר כוח על האומץ, לתעוזה ולפתיחות, אתן ראויות להערכה רבה...הצגתם פה מגוון של תחומי קושי שנוגעים לכ"כ הרבה אנשים וקהילות. הצגתכם מעבירה מסר מאוד מכבד לא להירתע ולהעיז.."
אסתר טנא
עו"ס לשכת דרום
עיתונות
שחוברה לה | 2011
סרט מוקומנטרי, חממת אמנים לאקטיביזם חברתי, ביה"ס לצילום מוסררה 2011.
התסריט נכתב על סמך ראיונות עם שלוש נשים ירושלמיות מעולמות שונים, נזירה, חרדיה ואקטיביסטית מזרחית. הראיונות הפכו לתסריט שצולם ושוחק מחדש על ידי, הפכתי להיות כל אחת מהנשים שפגשתי.
תסריט, משחק ובימוי:
אפרת בן-יהודה לוין
עורך:
אורי שפירא
צילום:
חן כליפה ומתן פינקס
איפור:
גיל פינטו ומרי הלן
סרט הוידאו הופק בתמיכת ביה"ס מוסררה- לצילום, מדיה ומוסיקה
 |  |  |  |
|---|---|---|---|
 |
שמרי
פרפורמנס- 100 שנה להולדת נתן אלתרמן| 2010
פרפורמנס –אינטרפרטציה פיסולית מוסיקאלית לשיר משמר שאלתרמן כתב לבתו תרצה אתר.
קונספט, בימוי ופרפורמנס:
אפרת בן-יהודה לוין
עיצוב:
ענבל לימור
מוסיקה:
יפעת נאור
אשה יושבת על כסא ועליה נבנה מייצג של חפצים הנעים בין פגיעות וחשיפה, להגנה ותוקפנות. פסטיבל קולה של המילה, 100 שנה להולדת המשורר נתן אלתרמן. המעבדה, ירושלים.
צירים | 2002
המחזה עלה כארוע מיוחד בפסטיבל עכו 2002.
צירים עוסק בעולם של אכזריות ואלימות בין קבוצות עויינות. הזהות בין טוב לרע, בין קרוב לרחוק מתהפכת, מתערבבת וסותרת. של מי האדמה שנלחמים עליה ומה יש לה להגיד? מה קורה במשפחה שאחד מבני המשפחה הופך ללוחם בצד האויב? בזמן ארוחה, מה רוצה האמא לומר לבתה התינוקת כשברקע מתפוצצות פצצות וכפר שכן נשחט?
תיאטרון חזותי סימבולי.
ארבע תמונות מהמחזה בויימו ושוחקו. לאחר כל הופעה נערך פאנל עם אישי ציבור סביב המחזה.
מחזה ובימוי:
אפרת בן-יהודה לוין
דרמטורגיה:
שלי זר-ציון
עיצוב: עינת נמזוף
שחקנים:
ענבר סוירפמן, יונתן עוזיאל, מוטי עם-שלם, שירלי שטייר
לפני שהכלה נחנקת | 1998
פרס ציון לשבח מחזה ובימוי:
אפרת בן-יהודה לוין
פרס השחקנית:
פביאנה מיוחס
ההצגה עלתה לראשונה בפסטיבל עכו 1998. זהו סיפורן של שתי נשים משני צידי המתרס.
נחמה ודיווה, האחת מסורתית ומדוכאת והשנייה מורדת ומתריסה.
כאשר נפגשות שתי הנשים, מגיע הפער לשיאו ומתגלה הדמיון והקרבה ביניהן. נחמה שכל יעודה הוא להינשא, רוצחת את אהובה שבוע לפני יום חתונתם, לאחר שאנס אותה, בתה שנולדת בעקבות האונס נמסרת לאימוץ.
המחזה נע קדימה ואחורה בזמן.
אחרי פסטיבל עכו ההצגה רצה בתיאטרון חיפה ואחכ בתיאטרון תמונע.
מחזה ובימוי:
אפרת בן-יהודה לוין
משתתפות:
פביאנה מיוחס , ענת פדרשניידר
עיתונות
תסמונת של נתינה | 2000
הצגת תיאטרון פורצת דרך עם נשים בעלות צרכים מיוחדים מהמגזר החרדי.
במשך שנה הגעתי לשתי דירות של נשים עם צרכים מיוחדים במגזר החרדי, בשכונת הר נוף ירושלים. עם שתי הקבוצות עבדתי על יסודות המשחק, עמידה מול קהל, דיאלוג, קונפליקט ועוד. במקביל עבדנו באימפרוביזציות על סיטואציות וחוויות מהחיים. מהאימפרוביזציות נאסף חומר רב ששימש לכתיבת המחזה "תסמונת של נתינה". בשנה השניה עבדתי על בימוי ההצגה בעזרת צוות הדיור, מדריכות ודיירות הבתים.
לא אשכח את הצגת הבכורה שלנו. בתום ההצגה השתרך תור ארוך של נשים שרצו ללחוץ את ידי ולברך אותי. אחר כך הבנתי כמה משמעותי היה הרעיון של נעמה לרנר מנהלת הדיור בקהילה. לא להתבייש, לא לפחד מהשידוכים של המשפחות, לא להסתיר. זו היתה פעם ראשונה במגזר החרדי שנשים עם צרכים מיוחדים עמדו על הבמה תחת אור הזרקורים.
ההצגה הצליחה באופן יוצא מן הכלל. היא עלתה עשרות פעמים בכל רחבי הארץ בפני כל המגזרים, לנשים בלבד והיוותה מהפכה עבור א.נשים עם צרכים מיוחדים במגזר החרדי.
"אפרת בן יהודה לוין עבדה עם קבוצת בנות מורכבת מאוד והטרוגנית מאוד בתחום הדרמה. היה מדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית, אפרת ראתה בקשים הרבים אתגר. היא הובילה תהליך מקצועי ושיטתי מגיבוש הקבוצה, כתיבת המחזה ולימוד משחק ועד לבימוי ההצגה "תסמונת נתינה".
אפרת נשאה את צוות התאורה והסאונד, צוות המלבישות, עובדי הבמה (שגם הם היו אנשים עם מוגבלות ממערך הדיור), וכמובן השחקניות וההצגה עצמה, על כתפיה הרחבות. ההצגה הייתה הצלחה ענקית ועלתה עשרות פעמים.
עד להצגה זו במגזר החרדי לא עלו א.נשים עם מגבלה שכלית על הבמה. אפרת פרצה את כל הגבולות, בעזרת המקצוענות שלה, הכריזמה, הביטחון ביכולתם של אנשים עם מוגבלות והכבוד הרב שהיא רוחשת להם. היא הייתה עמוד האש לפני המחנה הגדול שהלך אחריה, ולמד לראות באנשים עם מוגבלות בני אדם ככל האדם, עם רגשות ויכולות וקשיים ופתרונות..."
נעמה לרנר, מייסדת ומנכל"ית (לשעבר)
עמותת עלי שיח, דיור בקהילה לא.נשים בעלי צרכים מיוחדים
עיתונות
אששה
פסטיבל עכו| 1994
מסע אל חייה של אששה, אשה שבנבכי נשמתה פועלים שלושה קולות קיצוניים הנאבקים כל אחד על מקומו, הדה- הקול המבקש אהבה תשומת לב וחום, הרה- הקול שאימץ את הקול של ההורה, שכלתני, ביקורתי ומעשי, והסה- הקול המבקש לחשוף פגיעה קשה וכאובה מעברה.
שלושת הקולות לעיתים מתחברים לאישות אחת הפועלת בהרמוניה ולעתים מתפצלים ונחבטים זה בזה.
בהצגה משולבים אקרובטיקה, תנועה ושימוש באמצעים שונים כגון: סקטים, נדנדה, חבלים ועוד.
מחזה ובימוי:
אפרת בן-יהודה לוין
מוסיקה:
ניצן פרי
שחקניות יוצרות:
נעמי אקרמן , יעל געתון, איבון הנטר / אפרת בן-יהודה
עיתונות
